לא ברוח ה' (שיר)
בזמן בית המקדש הראשון אליהו הנביא הנהיג את כלל ישראל, ועבד קשה להחזירם בתשובה. שוב ושוב הוכיח את כלל ישראל לשוב אל ה'. יום אחד, הלך למקום קבלת התורה, הר סיני, לבקש עזרה מהקב"ה, להשיב את עמו לדרך התורה. "קנא קינאתי לה'. אנו חייבים לנקום באלו שלא הולכים בדרכי ה'. ואיוותר אני לבדי, נותרתי לבד... אין אף אחד אתי. לא נשארו נביאים מבלעדי. באתי אני אליך הקב"ה לשאול - מה? מה אפשר לעשות עוד? איך ניתן להתמודד? הרי "ועזבו בריתך בני ישראל", כלל ישראל עזבו את התורה."
ויאמר לו, מה לך פה אליהו?
ויאמר - קנא קינאתי לה' אלוקי צבקות. את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ועזבו בריתך בני ישראל. ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה.
ויאמר - צא ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'.
לא ברוח ה'. ואחר הרוח רעש - לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש - לא באש ה'. ואחר האש - קול דממה דקה.
כן, הקב"ה שולח המסר לאליהו הנביא: ישנה דרך טובה יותר! אבל אליהו המשיך, וביקש שוב...
ויהי כשמוע אליהו וילט פניו באדרתו. ויצא ויעמוד פתח המערה והנה אליו קול, ויאמר - מה לך פה אליהו?
ויאמר - קנא קינאתי לה' אלוקי צבקות, כי עזבו בריתך בני ישראל. ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה.
ויאמר ה' אליו - לך שוב לדרכך מדברה דמשק, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך.
לא ברוח ה'...
מקור:
מלכים א' יט, ט-יז